פסק-דין בתיק תא"מ 26964-02-11

1.              מונחת בפני תביעה כספית בסדר דין מהיר, שעניינה תשלום פיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה של התובעת בתאונה מיום 23.9.2010 כאשר רכב נהוג על ידי הנתבע 1 פגע ברכב התובעת מאחור תוך שהוא הודף את הרכב לפנים, אל עבר רכב נוסף.

2.              הנתבעת 2, הינה המבטחת של הנתבע 1 הוא הנהג הפוגע. התובעת פנתה אל הנתבעת 2 בדרישה לפצותה וזו פיצתה אותה בסכום כולל של 16,400 ש"ח, אך התובעת טוענת כי הפיצוי הוא חלקי בלבד ומכאן התביעה.

3.              אין בין הצדדים מחלוקת ביחס לנסיבות אירוע התאונה ולאחריותו המלאה של הנתבע 1. שמאי מטעם התובעת העריך את נזקי רכבה, מלפנים ומאחור, בסכום כולל של 32,957 ש"ח וכן, קבע ירידת ערך בסך 4,242 ש"ח, כאשר שווי הרכב, כפי שנקבע על ידי השמאי, 60,600 ש"ח. שכר טרחת השמאי בגין הכנת חוות הדעת עמד על סך של 1,636 ש"ח.

4.              התובעת העמידה את תביעתה על גובה הנזק בניכוי הסכום ששולם על ידי הנתבעת 2, היינו 22,435 ש"ח. סוכן הביטוח של התובעת העיד בפניי אודות עסקת מכר הרכב ומסר כי פעל בהתאם לדו"ח השמאי ולהצעה הרכישה שהתקבלה.

גם בעלה של התובעת, אשר נהג ברכב בעת האירוע, העיד ומסר כי שמח שהצליח לקבל עבור הרכב, במצבו הניזוק, סך של 15,000 ש"ח שכן הרכב היה פגוע מלפנים ומאחור ונדרש היה להשקיע כספים בתיקונו. בעלה של התובעת נשאל על ידי ב"כ הנתבעת 2, מדוע לא התיר לנתבעת 2 לבדוק את הרכב לאחר התאונה ועמד על כך שמעולם לא התבקש לאפשר בדיקתו. הוא הדגיש כי לו ידע שנדרשת בדיקת הרכב, היה מאתר את הרכב באמצעות אותו אדם שרכש אותו.

רוכש הרכב, מר עווד וליד, הובא גם הוא לעדות והבהיר כי רכש את הרכב בתמורה לסך של- 15,000 ש"ח, תיקן את הרכב ומכר אותו למוסך "האחים מנסור".

זכרון דברים אשר הוגש על ידי התובעת מלמד גם הוא על מכירת הרכב, במצבו הפגוע, לידיו של עווד וליד, בתמורה לסך של 15,000 ש"ח.

5.              בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 כי מאחר שהרכב נמכר על ידי התובעת בתמורה לסך של 45,000 ש"ח, פיצתה היא את התובעת בסכום של 16,400 ש"ח בלבד. בדיון, עמדה הנתבעת 2 על טעותה ביחס לשווי המכירה וחזרה בה בסיכומיה מטענה זו, שכן מן העדויות ומן המסמכים עולה כאמור, כי הרכב נמכר בתמורה ל- 15,000 ש"ח בלבד.

6.              בסופו של יום, המחלוקת בין הצדדים צומצמה לעניין אחד בלבד. בעוד שהתובעת טוענת כי מכירת הרכב בתמורה ל- 15,000 ש"ח היתה ראויה ונכונה בנסיבות, ועותרת לפצותה בהפרש בין גובה נזקיה על פי קביעת השמאי לבין שווי המכירה, טוענת הנתבעת 2 כי התובעת מכרה את הרכב בסכום נמוך משמעותית מן המקובל ובכך הפרה את חובתה כניזוק, להקטין את הנזק. עניין נוסף הוא טענת הנתבעת 2, אשר לא הועלתה קודם לדיון, והיא כי נגרם לה נזק ראייתי בכך שחרף בקשתה מן התובעת לאפשר לה לבדוק את הרכב, לא התאפשר לה הדבר.

7.              אשר לטענה בדבר נזק ראייתי אשר נגרם לנתבעת 2, אני דוחה טענה זו מכל וכל. מעבר לכך שטענה זו הוכחשה על ידי התובע ולא הוכחה בכל דרך שהיא על ידי הנתבעת, אזי טענה זו הועלתה רק במעמד הדיון ולא נטענה בכל שלב קודם לכן. משכך, ולאור הרחבת החזית האסורה, אין לקבל טענה זו.

8.              אשר לשווי המכירה. שוכנעתי על ידי עדי התובעת כי בנסיבות ולאור פגיעתו הקשה של הרכב, ומאחר שזו היתה ההצעה אשר קיבלו לרכישת הרכב הפגוע, מכרה היא את הרכב בתום לב. מעבר לכך שעתירת התובעת אינה לקבל את הפרש הסכום עד לשווי הרכב אשר נקבע על ידי השמאי מטעמה, היינו עד לשווי כולל של 60,600. כפי שהובהר לעיל, התובעת, בהגינות, צמצמה את עתירתה לקבל את הפרש הפיצוי בין מכלול הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה - נזק על פי דו"ח שמאי, ירידת ערך ועלות חוות דעת השמאי - לבין הסכום שאותו קיבלה מן המכירה.

דומה כי בכך נסתם הגולל על טענת הנתבעת 2 כי התובעת עשויה להתעשר שלא כדין מקבלת הפיצוי ממנה.

9.              סוף דבר, הנתבעים יפצו את התובעת בסך של 22,435 ש"ח, סכום המהווה את ההפרש בין מכלול נזקיה אשר הוכחו בפניי 38,835 ש"ח - 32,957 ש"ח גובה הנזק על פי דו"ח השמאי, 4,242 ש"ח ירידת הערך שקבע השמאי ו- 1,636 ש"ח שכ"ט השמאי בהכנת חוות דעתו - בניכוי הסכום ששולם לה על ידי הנתבעת 2, 16,400 ש"ח, ובסה"כ, כאמור, 22,435 ש"ח. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עוד יישאו הנתבעים באגרות בית המשפט אשר שולמו, משוערכות למועד התשלום, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח + מע"מ.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, ‏ו' שבט תשע"ג, ‏17 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: